פסקי הרא"ש על חולין ה׳:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« פסקי הרא"ש על חולין ה׳:ג׳ פסקי הרא"ש על חולין ה׳:ה׳ »

4 בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים אֵלּוּ מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִין וְאֵין לוֹ לַלּוֹקֵחַ אֶלָּא דִינָר, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט, לְפִיכָךְ, אִם מֵת, מֵת לַלּוֹקֵחַ. אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, אֵינוֹ כֵן. לְפִיכָךְ, אִם מֵת, מֵת לַמּוֹכֵר:

פירוש פסקי הרא"ש על חולין ה׳:ד׳

4 שנים שלקחו פרה ובנה זה שלקח ראשון ישחט ראשון :

5 גמ' תוספתא הלוקח מבעל הבית הוא קודם לבעה"ב שמתחלה לא לקחו אלא על מנת כן. הלכך כשמכר בעה"ב לשני מכר לו כל זכותו שהיה לו בו. אבל לקחו משנים האחרון יכול לשחוט תחלה: אמר רב יוסף לענין דינא תנן תנא אם קדם השני הרי זה זריז ונשכר. זריז דהא לא עבד איסורא. ונשכר דקאכיל בשרא:

« פסקי הרא"ש על חולין ה׳:ג׳ פסקי הרא"ש על חולין ה׳:ה׳ »